הכלל הבסיסי הוא כי כל ילד זכאי למזונות מהוריו, בהתאם לדין האישי שחל עליו, וכאשר מדובר בהורים יהודים, הרי שאז הדין הרלוונטי לעניין זה הינו הדין העברי. הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני ההורים הסכימו כי בית הדין הרבני ידון במזונות ילדים. 

סכום מזונות הילדים נקבע בהתאם לצרכיהם של הילדים, בהתחשב ביכולת הוריהם, וזאת בניגוד למזונות אשה, שאז הבעל חייב לפרנס את אשתו בהתאם לרמת החיים לה הורגלה וכפי עושרו וכבודו.

מגיל 15 ועד גיל 18 חייב האב במזונות ילדיו רק "מדין צדקה", כך שלמעשה משלב זה החיוב לשלם מזונות ילדים מוטל על שני ההורים לפי יחס הכנסותיהם. פעמים רבות, תחויב אף האם בתשלום מזונות ילדים מעל גיל 15, במיוחד במקרה בו מדובר באשה בעלת יכולת כספית המשתכרת למעלה מכדי כיסוי צרכיה שלה. 

ככלל, החיוב במזונות ילדים הינו עד גיל 18, ואולם ניתן לחייב אב בתשלום מזונות ילדים גם לאחר גיל 18 ועד גיל 21 ו/או עד תום שירות החובה בצה'ל, לפי המאוחר. גובה דמי מזונות ילדים בתקופה זו יופחת בדרך כלל ל- 1/3 מסכום מזונות הילדים ששולם עד גיל 18.