ככלל, שבני זוג אינם מסתדרים הם מתחילים הליכי גירושין לחלוקת הרכוש המשותף העומד לחלוקה שווה בין בני הזוג כולל את הבית, המכוניות, החסכונות, נכסי קריירה, כדוגמת קרן השתלמות, קופת גמל, פיצויי פיטורין, פנסיה, ביטוח מנהלים, אופציות, מניות. נכסים עסקיים, כדוגמת חברה או עסק של אחד מבני הזוג נכללים אף הם ברכוש המשותף. 

נושא הרכוש הינו בסמכות מקבילה של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית הדין הרבני, כאשר לעניין זה יש חשיבות לשאלה היכן הוגשה התביעה קודם. ככל שהוגשה קודם לבית הדין הרבני תביעת גירושין אליה נכרך נושא הרכוש, הרי שעל פי רוב ובכפוף לחריגים לבית הדין הרבני תהא סמכות לדון בנושא הרכוש. ככל שהוגשה קודם תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה-לביהמ"ש תהא הסמכות לדון בענייני משפחה. 

כל מקרה גירושין הוא שונה מרעהו בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. כל מקרה מצריך טיפול שונה ומיוחד, לרבות אסטרטגיה המותאמת להשגת המטרות הספציפיות של אותו מקרה. 

לא פעם ולא פעמיים מאבק הגירושין, , מוכרע בהתאם לשאלה מי נקט את הצעד הראשון. 

בהסכם גירושין כולל יש להתייחס למס' סוגיות עיקריות: משמורת והסדרי ראייה, מזונות ילדים, חלוקת רכוש , זכויות סוציאליות, מכירת הדירה המשותפת וכן עצם ההסכמה להתגרש. 

בכדי שהסכם הגירושין יקבל תוקף מחייב יש להביאו לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, אשר יתנו לו תוקף של פסק דין. מכאן, שהסכם גירושין שלא אושר בבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני אין לו תוקף מחייב כלפי הצדדים. חשוב לציין כי בתי המשפט ובתי הדין אינם משמשים חותמת גומי לצדדים והם יסרבו לאשר הסכם גירושין שהוא מנוגד לטובת הקטינים או שהינו פסול בהיותו בלתי חוקי או בלתי מוסרי.